החלטה בתיק רע"א 8387/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש. ברלינר, י. עמית וי. אלרון) בע"א 1540/03, מיום 29.6.04, לפיו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ש. לבנוני) בת.א. 12583/99 מיום 18.6.03. 

2.        ביום 23.10.98 ארעה תקרית אלימה בין המבקש לאחד משכניו. לשכן נגרמו מספר חתכים שחייבו טיפול רפואי. בעקבות התקרית נעצר המבקש ובהמשך הוגש כנגדו כתב אישום וביום 1.6.00 הוא הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ 400/98, השופטת ר. חוזה) בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו - 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית המשפט קבע, בהתאם לגרסת השכן ובת זוגו, כי המבקש הגיע לדירתו של השכן ותקף אותו באמצעות חרב גדולה שהיתה בידו ודחה את גרסת המבקש כשיקרית. ערעור המבקש על פסק הדין נדחה בבית המשפט העליון, וכן נדחתה בקשתו למשפט חוזר. במקביל להליכים אלה הגיש המבקש בבית משפט השלום בחיפה המבקש תובענה כספית כנגד המשיבים, היא התביעה נשוא בקשה זו.

3.        בתביעתו העלה המבקש טענות בנוגע לאופן בו התנהלו חקירת האירוע והליכי המעצר כנגדו. המשיב 2 משרת כמפקד במשטרת ישראל והנתבעת 3 משמשת כתובעת במשטרת ישראל וייצגה את המשטרה בהליך המעצר של המבקש. ביחס אליהם העלה המבקש טענות לגבי מעשיהם ומחדליהם בעת מילוי תפקידם. המשיבה 1 היא שכנה של המבקש ופסיכולוגית במקצועה. התביעה כנגדה הוגשה בשל מכתב שכתבה למשטרה עם תחילת חקירת האירוע והליכי המעצר כנגד המבקש, ובו הביעה דעתה באשר למסוכנותו של המבקש, תוך שהיא מציינת את ניסיונה המקצועי כפסיכולוגית קלינית.

4.        בית משפט השלום קבע כי לא היה פסול בפעולותיה של המשטרה ודחה את תביעת המבקש על כל חלקיה וחייבו בתשלום הוצאות המשיבים, ובכלל זה הוצאות לדוגמא. בית המשפט הביע מורת רוח על כך שהתובע הגיש את התובענה כנגד המשיבים 2 ו - 3 באופן אישי, וקבע כי התובענה כנגדם היא "חסרת שחר, טרדנית וקנטרנית" וכי היא מהווה ניסיון של המבקש "להטיל דופי ומורא בעובדי ציבור אשר פועלים מכוח סמכותם על פי דין". ביחס לתביעת המבקש כנגד המשיבה 1 קבע בית המשפט כי גם אם השימוש שעשתה בתוארה המקצועי היה פסול בנסיבות העניין, מדובר בתביעה "חסרת שחר".

5.        המבקש ערער על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט דחה את הערעור ואימץ את האמור בפסק דינו של בית משפט השלום. שופטי בית המשפט המחוזי ציינו כי המכתב ששלחה המשיבה 1 למשטרה אינו מקים עילת תביעה כנגדה. גם בבית המשפט המחוזי חויב המבקש בתשלום הוצאות המשיבים.

6.        כעת מגיש המבקש בקשה זו, בה הוא חוזר על טענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות ומעלה טענות נוספות שהן במהותן טענות שמקומן בהליך הערעור כנגד פסק הדין המרשיע בהליך הפלילי (הליך שהסתיים, כאמור, בדחיית ערעורו של המבקש).

7.        דין הבקשה להידחות על הסף. מלכתחילה תביעת המבקש לא גילתה עילה כנגד המשיבים, ובית משפט השלום ציין בפסק דינו כי מדובר בתביעה חסרת שחר. כל שכן, מקרה זה אינו מעלה כל שאלה עקרונית או שאלה החורגת מעניינם של הצדדים, המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית (ראו: ע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). אותה קטטה בין המבקש לשכנו, בגינה הורשע המבקש, נידונה כבר במספר הליכים, הן בהליך הפלילי והן בשתי תביעות אזרחיות, החל בבית המשפט השלום וכלה בבית המשפט העליון. בהליכים אלה נידונו טענות המבקש, הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי, ואין עוד מקום לשוב ולדון בהן בהליך נוסף.

           הבקשה נדחית.             

           ניתנה היום, כ"ז באייר תשס"ה (5.6.05).

                                                                                       ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: